הסטינג
השפעה על אופי הדמות: התפאורה פשוטה וריקה יחסית, ללא צבעים בולטים ו/או תאורה חזקה. תפאורה מסוג זה משקפת את הזהות של טרומן עבורו (איך הוא רואה את עצמו): כאדם פשוט, אחד מן השורה, בחור ממוצע. גם הלבוש שלו מצביע על כך שהוא אינו רואה בעצמו דמות מיוחדת, למרות שלמעשה כל העולם עוכב אחריו. הפריט היחיד שבולט בסביבתו של טרומן זו מזוודתו האדומה המעט בוהקת, שמייצגת את העולם החדש והמרגש שטרומן מתכנן ללכת אליו.
השפעה על העלילה: הצבע השולט בתפאורה הוא צבע חום. זהו צבע עם סטרוציה נמוכה ולא מרגש למדי - בחירת הצבעים האלו יוצרת ניגודיות לים הכחול והבוהק, שהוא הדרך האמיתית זבה טרומן יכול לברוח (אך עליו להתגבר על הפחד שלו מהים).
השפעה על הקונפליקט: כאשר טרומן עולה על האוטובוס ניתן לראות מספ דמויות עם לבוש מאד שונה זה מזה (חייל, איש עסקים, נזירות). לבוש זה מלמד אותנו על המאמץ האדיר שנעשה כדי למכור את העולם המזוייף לטרומן - אפילו באוטובוס מרוחק, שטרומן לעולם לא אמור להגיע אליו, טרחו לשלב אנשים שונים מאוד מרקעים שונים כדי שלטרומן לא יהיה ספק בנוגע למציאות שהוא חי בה.
השפעה על הרגש: התפאורה כוללת הרבה צבעים בעלי סטרוציה נמוכה, לא מרגשים ואפילו משעממים. רק מזוודתו של טרומן היא בצבע אדום יחסית בוהק. הבחירה בצבעים אלו מייצגת את השעמום וחוסר העניין של טרומן בעולם הישן, לעומת ההרפתקה שמחכה לו בעולם החדש. בנוסף, הנהג לבוש בבגדים רשמיים מאוד, מה שגורם לקהל לראות בו דמות סמכותית. אף על פי כן, הוא מחבל בכוונה בנסיונו של טרומן לברוח, ולבושו הסמכותי אף מוסיף לבגידה שהקהל חש.
עבודת המצלמה
השפעה על אופי הדמות: כאשר טרומן עולה על האוטובוס והולך למקומו, המצלמה מתקרבת אליו ככל שהוא מתרחק - תנועה זאת גורמת לצופים לשאת את עיניהם אל טרומן ולא לסביבה. כשהוא מתיישב, יש שוט מרוחק יחסית שמראה לנו את ארבעת המושבים שלפניו (שוט זה עומד להיות חשוב בקרוב). כאשר הנהג מחבל בכוונה באוטובוס, המצלמה מתקרבת אליו דרך המראה. תנועה זאת של המצלמה נועדה להדגיש את פניו ואת המבע שלו. ניתן לראות שהוא מחפש את טרומן בעיניו, וישנו שמץ קטן של צער ואמפתיה על פרצופו, משה שעבודת המצלמה מוודאת שנראה. כאשר המצלמה חוזרת לטרומן, הוא כבר מבין שהאוטובוס לא עומד לצאת, לכן הפעם המצלמה הרבה יותר רחוקה (ניתן לראות את כל האוטובוס, עד 7-8 מושבים לפניו). שוט זה מראה לנו שטרומן מרגיש קטן וחסר אונים, ושלמרות מאמציו הגדולים הוא נכשל לצאת מהעיר. בנקודת זו יש גם קומפוזיציה סימטרית, מה שאומר לצופים שלטרומן יש הבנה חדשה שתהיה חשובה להמשך העלילה (זה שהוא צריך למצוא דרך אחרת לצאת).
בנוסף, במהלך כל הסצנה יש תאורה טבעית, שמראה לנו את הבעות פניו של טרומן (שמח ומתרגש בתחילת הסצנה, מאוכזב ומבואס בסופה).
השפעה על העלילה:
השפעה על הקונפליקט:
השפעה על הרגש: - כיצד השפה החזותית של המצלמה מעוררת רגשות ספציפיים בקהל, כמו דרך צבע, תאורה או מיקוד?
- האם מסגור ותנועת מצלמה מתיישבים עם רגשות הדמות כדי ליצור אמפתיה או אהדה?
סאונד
השפעה על אופי הדמות: כבר בתחילת הסצנה, אנו שומעים צעקות ושריקה חזקה הבאות מכיוון הכרטיסן. העוצמה הגבוהה של הסאונד גורמת לנו להרגיש את הדחיפות שטרומן חש לצאת מהמקום שהוא נמצא בו. בהמשך מתווספים לכך גם צעדיו המהירים, שמדגישים עוד יותר את המידיות של המצב.
כשטרומן עולה על האוטובוס הוא אומר שלום לנהג, ובכך אנו למדים על אישיותו החברותית למדי. גם חוסר סאונד משחק תפקיד בקטע הזה - ברגע שטרומן עולה, שוררת דממה לא נעימה מכיוון שכולם יודעים מי הרגע נכנס.
לבסוף אנו שומעים רעשים חזקים שנועדו לייצג את המאמץ שנדרש כדי למנוע מטרומן לעזוב את העיר.
בנוסף לכל זאת, לטרומן יש קול גבוה מעט שמאפיין אותו, מה שמלמד אותנו על אופיו הידידותי והחברותי.
השפעה על העלילה: ניתן לשמוע את צעדיו הזריזים של טרומן, המדגישים את הדחיפות של מצבו. הרעשים חזקים נועדו לייצג את המאמץ שנדרש כדי למנוע מטרומן לעזוב את העיר.
השפעה על הקונפליקט: כאשר טרומן עולה על האוטובוס, הוא ארמ שלום לנוסעים. אך מלבד מלמול קטן בחזרה, טרומן הידידותי לא מקבל תגובה. השתיקה הזאת מדגישה את הפחד והחששה שהנוסעים חשים מטרומן. הם מעולם לא ציפו לפגוש אותו והם לא יודעים איך עליהם להגיב. כבר בתחילת ה-"נסיעה" האוטובוס מוציא רעש חזק של חריקה, וזה מעיד על הבעיה המתקרבת - האוטובוס לא יצא מהרציף.
השפעה על הרגש: עריכה
השפעה על אופי הדמות: בתחילת הסצנה, קצב החיתוכים איטי ויש שוט אחד ארוך של טרומן יורד מהקופה לכיוון האוטובוס. אך מרגע שהנהג מתחיל להסתבך עם הנסיעה והאוטובוס מוציא רעשים, המצלמה קופצת הלוך וחזור בין טרומן מספר פעמים - כדי שהצופים יחוו את הבלבול והאי נוחות שטרומן חש, ובכך העריכה משקפת את מצבו הנפשי של טרומן.
השפעה על העלילה:
השפעה על הקונפליקט: החיתוכים שקופצים הלוך וחזורבין הנהג מעצימים שני דברים במקביל - את הבלבול ולאחר מכן האכזבה של טרומן, ואת האמפתיה שהנהג חש כלפיו (הוא מחפש את טרומן בעיניו). בנוסף, ממש בסוף הסצנה יש fade out של המסך, מה שמסיים את הסצנה בטעם עצוב ומר.
השפעה על הרגש: - כיצד השפה החזותית של המצלמה מעוררת רגשות ספציפיים בקהל, כמו דרך צבע, תאורה או מיקוד?
- האם מסגור ותנועת מצלמה מתיישבים עם רגשות הדמות כדי ליצור אמפתיה או אהדה?
בימוי
השפעה על אופי הדמות: כבר בתחילת הסצנה ניתן לראות שטרומן זז הלוך וחזור כדי לוודא שהאוטובוס עוד לא יצא. התזוזות הרבות שלו מלמדות את הצופים שהוא לחוץ לפספס את האוטובוס. כאזר הוא עולה על האוטובוס, כל הדמויות נקפאות ובקושי מראות תזוזה. מכך אנו למדים על מערכת היחסים בין טרומן לעולם החיצוני - על כך ששחקנים בעולם שלו נרתעים ממנו ולעיתים קרובות לא יודעים מה לעשות. כאשר טרומן מתיישב ומתכונן לנסיעה, הוא מזיז את ראשו הלוך וחזור מספר פעמים - גם תנועות אלו מראות לנו את ההתרגשות והרגשת הדחיפות שלו. לבסוף, כל הנוסעים ממהרים לרדת מהאוטובוס, מה שמאשש את הטענה שהם נרתעים מטרומן. רק הנהג לוקח את הזמן ואף מתעכב, מה שמראה לצופים את האמפתיה שהוא חש כלפי טרומן.
השפעה על העלילה: רוב הדמויות יושבות בזוגות חוץ מטרומן, מה שמלמד ל כך שהוא לבד במסע הזה בחייו.
השפעה על הקונפליקט: בניגוד לרובהדמויות שיושבות בזוגות, טרומן יושב לבד. מיצוב זה מוסיף למתח של הסצנה - טרומן וגם הצופים יודעים שאין לו מי שיעזור לו, אין לו מישהו שיתמוך בו במסע. מיצוב זה נכון לא רק לנסיעה באוטובוס אלא לסרט כולו - כולם רק מנסים לעצור אותו ולבלום את מאמציו, אפילו אשתו וחברו הטוב ביותר הם רק חלק מהמערכת.
השפעה על הרגש: כאשר טרומן יושב הוא ניצב ליד החלון, כך שניתן לראות את השתקפותו. ההשתקפות הזאת יוצרת רגש אצל הצופים - השתקפויות בקולנוע הן שערים לעולמם הפנימי של הדמויות. לכן ההשתקפות גורמת לקהל להתעסק בעולמו הפנימי של טרומן וברגשותיו, שעוברות משמח ומתרגש בתחילת הסצינה למויש ומאוכב בסופה. בנוסף, תנועתה של הילדה שמסתובבת להסתכל על טרומן ולוחשת לאמא יוצרת הרבה רגש אצל הצופים. היא שוברת את קיר הדממה ומראה לצופים את המלאכותיות שבעולמו של טרומן; לא משנה לאן הוא ילך, כולם ידעו מי הוא. שימוש בילדים הוא מעולה למטרה זו, מכיוון שמבוגרים מסוגלים להראות איפוק אבל לילדים זה הרבה יותר קשה.
